הקונצנמאכער אומר אז...הפעם זה משעשע...אז כדאי להקשיב :)
אני מופיע באירוע, לא משהו רשמי רק ככה בסבבה לכל מיני אנשים, הקונצנמאכערס תמיד נהנים להיות אטרקציות לאירועים, גם אם הם קצת סולו.
אז היינו בשולחן שאני מגיע אליו ואני מבקש מאיזה גברת נחמדת שטר של 50 שקל.
היא מחייכת נותנת לי אותו ואני עושה איזה נוכל'ה קטנה ומעלה אותו באש.
פוף, נשרף, נעלם, טה-דהההההה!
ובעוד כל השולחן צוחק ומשועשע ואני מבסוט עד הגג מקסם העלמות המדהים שלי הגברת קצת החמיצה פנים.
אני בא להמשיך כשלפתע היא צועקת (ספק עצבים ספק המוזיקה הרועשת): "תחזיר לי את ה-50 שקל ע-כ-ש-י-ו"
אני מחייך כהרגלי ואומר לה: "גברת, מיד הם חוזרים"...אמממ, כנראה שהיא לא השתגנעה..
הגברת הממורמת מעט (או הרבה) מחמיצה את פניה עוד יותר, יש כאלה שיגידו אפילו מזעיפה, ואומרת בטון בוטה: "תחזיר לי את ה-50 שקל עכשיו או שבעלי יחכה לך בחוץ ליד האוטו ואת ההמשך תבין לבד...."
אני מסתכל ומשני צדדיה של אותה גברת יש 2 אנשים (אין לי מושג מי מהם בעלה) אבל אני בטוח שלא הייתי רוצה להתעסק לא עם זה ולא עם זה...גם ככה יש לי אוטו לבן כתמי דם לא יוסיפו לו.
נו טוב, אני בולע קצת רוק, ושואל אותה: "את יכולה רק להגיד לי מה השעה?"
עם הרבה עצבים היא מסתכלת כאשר לפתע קצת קשה לה לדבר ועינייה אומרות הכל.
מתחת לשעון, יש את אותם 50 שקל שהיא דרשה לקבל בחזרה.
אז נכון שהיא הייתה קצת בהלם, אבל הוא חלף דיי מהר והיא זו שהתחילה את מחיאות הכפיים.
אחרי זה היא גם קמה ונתנה לי חיבוק.
הכי חשוב, אני מול המחשב בבית כותב את הסיפור, אמממ המעניין הזה, ואין כתמי דם על האוטו הלבן שלי (אבל יש בונקל'ה שנפל מאיזה עץ מסריח שהוא ממש לא שום סוג של אטרקציה לאירוע מכל סוג שהוא)
זו קצת בעיה ההתמכרות למחיאות כפיים ותושמת לב, קצת קשה להתרגל לעובדה שרגע אחד אתה והשותף שלך הן האטרקציות לאירועים שכל הזרקורים מופנים אליהם ושניה אחרי זה אתה שוב עוד נהג בכביש שחוזר הבייתה.
אני מופיע באירוע, לא משהו רשמי רק ככה בסבבה לכל מיני אנשים, הקונצנמאכערס תמיד נהנים להיות אטרקציות לאירועים, גם אם הם קצת סולו.
אז היינו בשולחן שאני מגיע אליו ואני מבקש מאיזה גברת נחמדת שטר של 50 שקל.
היא מחייכת נותנת לי אותו ואני עושה איזה נוכל'ה קטנה ומעלה אותו באש.
פוף, נשרף, נעלם, טה-דהההההה!
ובעוד כל השולחן צוחק ומשועשע ואני מבסוט עד הגג מקסם העלמות המדהים שלי הגברת קצת החמיצה פנים.
אני בא להמשיך כשלפתע היא צועקת (ספק עצבים ספק המוזיקה הרועשת): "תחזיר לי את ה-50 שקל ע-כ-ש-י-ו"
אני מחייך כהרגלי ואומר לה: "גברת, מיד הם חוזרים"...אמממ, כנראה שהיא לא השתגנעה..
הגברת הממורמת מעט (או הרבה) מחמיצה את פניה עוד יותר, יש כאלה שיגידו אפילו מזעיפה, ואומרת בטון בוטה: "תחזיר לי את ה-50 שקל עכשיו או שבעלי יחכה לך בחוץ ליד האוטו ואת ההמשך תבין לבד...."
אני מסתכל ומשני צדדיה של אותה גברת יש 2 אנשים (אין לי מושג מי מהם בעלה) אבל אני בטוח שלא הייתי רוצה להתעסק לא עם זה ולא עם זה...גם ככה יש לי אוטו לבן כתמי דם לא יוסיפו לו.
נו טוב, אני בולע קצת רוק, ושואל אותה: "את יכולה רק להגיד לי מה השעה?"
עם הרבה עצבים היא מסתכלת כאשר לפתע קצת קשה לה לדבר ועינייה אומרות הכל.
מתחת לשעון, יש את אותם 50 שקל שהיא דרשה לקבל בחזרה.
אז נכון שהיא הייתה קצת בהלם, אבל הוא חלף דיי מהר והיא זו שהתחילה את מחיאות הכפיים.
אחרי זה היא גם קמה ונתנה לי חיבוק.
הכי חשוב, אני מול המחשב בבית כותב את הסיפור, אמממ המעניין הזה, ואין כתמי דם על האוטו הלבן שלי (אבל יש בונקל'ה שנפל מאיזה עץ מסריח שהוא ממש לא שום סוג של אטרקציה לאירוע מכל סוג שהוא)
זו קצת בעיה ההתמכרות למחיאות כפיים ותושמת לב, קצת קשה להתרגל לעובדה שרגע אחד אתה והשותף שלך הן האטרקציות לאירועים שכל הזרקורים מופנים אליהם ושניה אחרי זה אתה שוב עוד נהג בכביש שחוזר הבייתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה