יום שבת, 18 בדצמבר 2010

הכיף הכי גדול זה דווקא לתת מעצמך סתם ככה...

אז מה היה לנו שם?
ילדים, מבוגרים, ידוענים, הקונצננמאכערס ואפילו קליוסטרו היה....

האירוע המדובר, זה שהוזכר בהגיג הקודם אותו הקונצנמאכער, זאת אומרת אני, כתב היה אירוע ההשקה של תערוכת "שלח לי מלאך" אותו ערכה "עמותת מלאכי היום הולדת".

בכל אירוע, אפילו כזה יש צורך באטרקציות לאירועים, אחרי הכל אירוע בלי אטרקציה מתאימה אמממ...אולי עדיף לא לסיים את המשפט הזה...

אז כן, קפיטן לה-מוש וזשה משיגנע' לבשו את הבגדים, ארזו את המזוודות ויצאו לבדר את כל האורחים שבאו לאירוע.
האירוע היה חביב ביותר, היו הרבה ילדים, אני מניח שחלקם נעזרו פעם בשירותי העמותה או שלחילופין ההורים מתנדבים שם בצורה זו או אחרת, שנהנו מאוד לראות איך קפיטן לה-מוש המשוגע מוציא להם כדורי ספוג מהאוזניים ואיך זושה מוציא את הקלף שחתמו עליו מקופל מתוך הפה.

דווקא היה משהו מאוד מיוחד באוירה, זה היה הנר האחרון של חג החנוכה, ולמרות שכל האירוע התקיים בבלאגן וברעש של קניון עזריאלי היה ניתן דיי בקלות לבודד את קולות השמחה של הילדים שהתלהבו.
ובכן אומנם מדובר באירוע שסובב סביב שמחת הילדים אבל הקונצנאכערס להזכירכם מהווים דווקא אטרקציות לאירועים של מבוגרים. ולכן גם כן הייתה הזדמנות לשמח חלק מהמבוגרים שסה"כ תרמו מהזמן שלהם בשביל אותם ילדים שאין להם.

בנקודה זו אני רוצה להודות גם לרותי, מנהלת העמותה, שנתנה לנו את ההזדמנות לבוא ולתת מעצמנו דווקא בשביל אלה שאין להם. אין ספק שמדובר בכמות גדולה מאוד של ילדים ועל כך שמחים הקונצנמאכערס שהם יכלו לשמח גם את אלה שקשה להם.

אז מה, הקונצנמאכער אומר שכדאי ללכת ולראות את התערוכה (לא זוכר בדיוק מתי היא נגמרת), אני לא מספר לכם מה יש שם כי אני בטוח שהסקרנות תגרום לכם ללכת להסתכל בעצמכם ובתקווה לתרום ככל יכולתכם דווקא לאלה שאין להם ובאמת זקוקים לזה. אין ספק שיום הולדת אחד עושה שינוי מאוד גדול והעלות הכלכלית היא באמת משהו שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם.

גם לקפיטן לה-מוש היה מה להגיד על אותה הופעה רוצים לשמוע? פשוט לחצו כאן.





יום שבת, 4 בדצמבר 2010

בתור אטרקציות לאירועים צריך לדעת לפעמים גם לתת...

את לימודיי כקוסם (אותם אני ממשיך עד היום באותו מקום) התחלתי אצל קליוסטרו.
לפני מספר ימים בפגישה שגרתית בינינו הוא מסר לי את הפלאפון שלו (הייתה מישהי בצד השני של הקו) ואמר לי: "זה בשבילך".
בצד השני הייתה רותי.
רותי (אין לי מושג איך להגדיר אותה בדיוק) אבל היא או הבעלים, או המנהלת (יש סיכוי שגם וגם) של עמותת "מלאכי היום הולדת"
היה מעט זמן לדבר אבל ממה שהספקתי להבין באותו הרגע, העמותה עוזרת לילדים ממשפחות בעלות מצוקה כלכלית לחגוג את יום ההולדת שלהם.
רותי ציינה בפני שהעמותה עורכת אירועים ומחפשת גם אטרקציות לאירועים, ובתור אחד שרואה בעצמו אטרקציה כזו (ביחד עם קפיטן לה-מוש) שמחתי כמובן להתנדב למען המטרה.
רותי סיפרה לי כי העמותה עורכת תערוכה בה אנשים מפורסמים רבים יגיעו על-מנת לספר חוויות מימי ההולדת שלהם בתור ילדים.
לתערוכה זו , שלמיטב הבנתי נמשכת כחודש שלם, יהיה אירוע השקה שבדיוק בשבילו נדרשת אטרקציה מעולם האטרקציות לאירועים. 
הקונצנמאכערס מיד הסכימו להתנדב למען המטרה ולבדר את האנשים שיגיעו לאותו אירוע בתקווה שימצאו את השמחה בתוכם לתרום למען העזרה עם המצוקה של הילדים.

מספר ימים לאחר מכן יצא לי להיפגש עם רותי ולשמוע עוד על העמותה. אין שום ספק שפעילותה מבורכת והמפגש איתה כמובן נתן לי ההרגשה שאכן הופעה זו חשובה מאוד. מכל האטרקציות לאירועים שקיימות היום בכלל הקונצנמאכערס בהחלט שמחים שהם יכולים לתרום ולקדם את הפעילות של העמותה בתקווה שאכן ייתרם כסף רב בזכות אותה תערוכה.

אירוע ההשקה של התערוכה (הכניסה חינם) יתקיים ביום רביעי ה-8/12 בשעה 19:00. כל מי שרוצה מוזמן לבוא, להנות, להתרשם, לתרום ולשמח את אותם ילדים שבאמת אין להם.


יום שני, 15 בנובמבר 2010

אטרקציות חדשות לאירועים - על הקפיטן המשוגע כבר שמעתם?

וכרגייייל, הקונצנמאכער אומר אז מומלץ להקשיב...
והפעם (טה,דה) הקונצנמאכער גאה להציג את קפיטן LaMoosh. 
אז כן, אני מניח שכמו אצלי זה מזכיר איכשהו את מוש השור...אבל הוא לא שור.
בכל מקום שבו רוצים לראות אטרקציות לאירועים תמיד מחפשים פנים חדשות והפעם סוף סוף הם הופיעו בשטח.
הקפיטן, ספק משוגע אמיתי ספק סתם צריך אישפוז, הוא למעשה השותף שלו.
בהתחלה, אני מודה הוא קצת מפחיד למראה אבל סך הכל מדובר בבן אדם שיכול להעביר את השגעון שלו לכל אחד אחר.

מצוייד בחבילת קלפים מתפוצצת, תיבה שמצא במסע האחרון באיזה אי-מסתורי ומתודלק במיטב חומרי העישון אין ספק שבמגוון האטרקציות לאירועים שקיימים בשוק מדובר במשהו חדשני, מהפכני, משגע והכי חשוב מעורר חיוך ושמחה.
אז יאללה...גם לא יש מה להגיד ו...אפשר לקרוא את זה כאן.

יום שני, 25 באוקטובר 2010

רחוק מאטרקציות לאירועים פיסיקה או פיזיקה (מה שבא לכם) זה ממש גרוע!

הקונצנאכער יושב בשיעור..פיזיקה או פיסיקיה (מה שבא לכם) והוא ממממממממש סובל.

ולא לא מדובר באטרקציות לאירועים, הפעם...הכל עוסק בסבל טהור.
ובכל זאת הקונצנמאכער אמר אז כדאי להקשיב.

אני מוצא את עצמי בשעה 10:00 בבוקר (מוקדם מידי אם אתם שואלים אותי) יושב באולם ובו חבורה גדולה של סתומים יותר וסתומים פחות.

יום שני, 11 באוקטובר 2010

הקונצנמאכער כמעט הגיע לאישפוז

הקונצנמאכער אומר אז...הפעם זה משעשע...אז כדאי להקשיב :)
אני מופיע באירוע, לא משהו רשמי רק ככה בסבבה לכל מיני אנשים, הקונצנמאכערס תמיד נהנים להיות אטרקציות לאירועים, גם אם הם קצת סולו.

אז היינו בשולחן שאני מגיע אליו ואני מבקש מאיזה גברת נחמדת שטר של 50 שקל.
היא מחייכת נותנת לי אותו ואני עושה איזה נוכל'ה קטנה ומעלה אותו באש.
פוף, נשרף, נעלם, טה-דהההההה!
ובעוד כל השולחן צוחק ומשועשע ואני מבסוט עד הגג מקסם העלמות המדהים שלי הגברת קצת החמיצה פנים.
אני בא להמשיך כשלפתע היא צועקת (ספק עצבים ספק המוזיקה הרועשת): "תחזיר לי את ה-50 שקל ע-כ-ש-י-ו"
אני מחייך כהרגלי ואומר לה: "גברת, מיד הם חוזרים"...אמממ, כנראה שהיא לא השתגנעה..

הגברת הממורמת מעט (או הרבה) מחמיצה את פניה עוד יותר, יש כאלה שיגידו אפילו מזעיפה, ואומרת בטון בוטה: "תחזיר לי את ה-50 שקל עכשיו או שבעלי יחכה לך בחוץ ליד האוטו ואת ההמשך תבין לבד...."

אני מסתכל ומשני צדדיה של אותה גברת יש 2 אנשים (אין לי מושג מי מהם בעלה) אבל אני בטוח שלא הייתי רוצה להתעסק לא עם זה ולא עם זה...גם ככה יש לי אוטו לבן כתמי דם לא יוסיפו לו.

נו טוב, אני בולע קצת רוק, ושואל אותה: "את יכולה רק להגיד לי מה השעה?"
עם הרבה עצבים היא מסתכלת כאשר לפתע קצת קשה לה לדבר ועינייה אומרות הכל.

מתחת לשעון, יש את אותם 50 שקל שהיא דרשה לקבל בחזרה.

אז נכון שהיא הייתה קצת בהלם, אבל הוא חלף דיי מהר והיא זו שהתחילה את מחיאות הכפיים.
אחרי זה היא גם קמה ונתנה לי חיבוק.
הכי חשוב, אני מול המחשב בבית כותב את הסיפור, אמממ המעניין הזה, ואין כתמי דם על האוטו הלבן שלי (אבל יש בונקל'ה שנפל מאיזה עץ מסריח שהוא ממש לא שום סוג של אטרקציה לאירוע מכל סוג שהוא)

זו קצת בעיה ההתמכרות למחיאות כפיים ותושמת לב, קצת קשה להתרגל לעובדה שרגע אחד אתה והשותף שלך הן האטרקציות לאירועים שכל הזרקורים מופנים אליהם ושניה אחרי זה אתה שוב עוד נהג בכביש שחוזר הבייתה.

יום ראשון, 10 באוקטובר 2010

הגיג קצר על לימודי נוכלות

בתקופה האחרונה יצא לי להיפגש עם מישהו שמאוד אוהב קסמי קלפים.
כמוני, הוא מסוגל להעריך את העניין הפרקטי שגלום בתוך חבילת קלפים.
חבילת קלפים היא סה"כ בגדר אטרקציה או אפילו מספר אטרקציות, ומספקת הרבה גם בתור אטרקציות לאירועים.
אז ניפגשתי עם אותו אחד (בינתיים הוא לוקח אצלי שיעורים פרטיים) ולהפתעתי היה לו דווקא ידע מאוד נרחב  בנושא.
הוא מכיר הרבה תנועות, חלקן מסובכות, והיו כאלה פשוטות שדווקא עליהן לא טרח להתעכב בלימודיו.
הסיבה העיקרית שהוא בכלל הגיע היא דווקא בזכות ההרגשה הטובה שאתה מקבל שיש לך את מי לשאול.
הוא סיפר לי שיש לו הרבה סרטים, של קוסם זה או אחר, חלק מהסרטים מקוריים מאוד וחלק, כמו גיא ברכה מיודענו, לא.
נפגשתי איתו פעמיים ובשני המפגשים שמתי לב למשהו שאני דיי בטוח שאם הייתי יכול להסתכל על עצמי לפני שנה היית רואה על עצמי את אותו הדבר.
אין ספק, הוא שולט בטכניקה, וכמו שציינתי בחלק ממנה אפילו ביד רמה, אבל חסר משהו...חסר הקסם שבכל הסיפור.
בכל פעם הוא מדגיש בפניי שהוא לא בא ללמוד קסמים הוא בא כדי: "לתרגל את האצבעות" כתוצאה מפציעה כלשהי.

היום קרה משהו שונה, היום החלטתי לא לוותר לו.
מצאתי את עצמי מלמד דברים, שאני לא משתמש בהם לרוב, ואומר משהו שלימד אותי המורה שלי: "אתה יכול לעשות קסם עם מ-ל-א בלאגן של תנועות ודווקא את אותו בן אדם ירשים משהו ה-ר-ב-ה יותר פשוט".
כשאני שמעתי את המשפט הזה בפעם הראשונה סירבתי להאמין שהוא נכון, תמיד הייתה לי בראש המשוואה "קשה=יותר טוב / יותר יפה / יותר מרשים / יותר מוצלח" ודווקא לאחרונה, בסוג של הופעה, שיצא לי להשתתף בה גיליתי שזה ממש לא ככה.
שקלף מתחלף על השולחן, סוג של פרוצדורה דיי פשוטה, אנשים משתגעים לגמריי ושעושים איזה משהו מוסבך במיוחד הם מעלים חיוך חביב.

ואז הבנתי, שבגלל שרוב הקסם מוסתר, ובד"כ קורה יותר שלא נראה לעין מאשר שכן נראה לעין, לצופה אין יכולת להעריך את כמות המאמץ שנדרשת לבצע את הקסם. מבחינתו כל קסמי הקלפים הם אותו דבר אז מה זה משנה אם הקלף התחלף על השולחן, יצא מהארנק, מהפה, מהנעל או מהתחתונים.

אז כפי שציינתי היום לא הסכמתי לוותר לו. ולכן החלטתי עם עצמי שככל שהקסם יותר מסובך אמציא לו הופעה מרשימה יותר וככה אקבל מה שאני רוצה, הערכה רבה יותר על קסמים מסובכים יותר. ואכן הדבר כך וכך גם אמרתי לאותו תלמיד.
אם אתה רוצה לקבל יותר סיפוק מעשיית קסמים מסובכים הפוך אותם ליותר מרשמים, נסה לעבוד נקי יותר, נסה לשעשע כמה שיותר, נסה לעבוד כמה שיותר טבעי והכי חשוב תהנה.

בדרכי הבייתה מעבר לעובדה שהייתי גאה בעצמי על כך שהתקדמתי מבחינתי עוד צעד מנטלי להבין שבסופו של דבר מה שחשוב בקסם זה אופן ההצגה שלו, מסקנה שאם הייתי חולק עם המורה שלי אני יכול להניח שהיה מעלה חיוך שסוף סוף הבנתי את זה, גם כשז נוגע לקלפים.
בנוסף נזכרתי בכל הפעמים ששימשנו השותף שלי ואני, הקונצנמאכערס, אטרקציות לאירועים שונים ומשונים, למזלנו כולם מוצלחים...ושימשיך כך... והבנתי שלהיות "נוכל" ורמאי זה לא דבר פשוט, ויותר מסובך ללמד איך לעשות את זה ויותר מסובך לגרום לאנשים לעזוב את מה שהם יודעים ולנסות להאמין בדבר אחר שנראה מאוד פעוט אבל למעשה הוא העיקר שהם מתעלמים ממנו.

אז אם למישהו בה להיות קצת נוכל / רמאי בעצמו כדאי שילחץ על הקלפנים או על ללמוד מהמאסטר שתי האופציות מדהימות ומומלצות במיוחד.

אה כן לא לשכוח לבקר באתר הבית של הקונצנמאכערס אפשר גם לעשות סיבוב באתר הקוסם.קוס.

יום שישי, 8 באוקטובר 2010

הקונצנמאכער הלך לאודישן לפרסומת טלויזיה

אז אני יושב בבית, והטלפון מצלצל. בצד השני אני שומע: "שלום, אתה קוסם?".
בנימוס עניתי: "משתדל להיות".
הקול בצד השני אמר: "אנחנו מלהקים לפרסומת ומחפשים אנשים שיכולים לכתוב אס אמ אס ביד אחת וביד השניה לעשות משהו מגניב, נגיד לחתוך חבילת קלפים. אתה מסוגל?"
בעודי מחייך בוודאי שעניתי שכן. ואז נתנו לי יום ושעה וסגרו את הטלפון.

אז אני מגיע לאותו מקום ומגלה שתוך החדר יש מלא, אבל ממש מלא בדיוק 2 סוגים של אנשים.
מצד אחד של החדר היה ריכוז מאוד גדול של ילדים קטנים, כאלה שעוד לא עברו להם החצ'קונים, שכולם החזיקו מקלות תיפוף. אז אני מניח שהם מתופפים.
בצד השני קבוצה גדולה במיוחד של ילדות, מקסימום בנות 17, רובן לא ישראליות, בלבוש זנותי במיוחד (הבוקסר שלי יותר ארוך מהמכנסיים שלהם) עם כמויות עצומות של איפור.

ואני שואל את עצמי מה האטרקציות שיש כאן בדיוק, זה לא שחיפשו כאן אז אטרקציות לאירועים.
ואיך יכול להיות שחבורה של ילדים, פריקים למדיי, ועוד כמה קוסמים (4 סה"כ) נבחנים עם אותה חברות בנות לאותה פרסומת.
אנשים נכנסים ויוצאים בזה אחר זה (אז מה אם קבעו איתי לשעה 17:00 ועכשיו כבר 18:15), ואז מה אם פתאום באה איזה אחת עצבנית ועשתה מלא רעש על זה שהיא ובני חסותייה צריכים להיות בתור לפני כולם (ולמזלה אני לא מיהרתי אחרת היה לי מה להגיד נמרצות).

הגיע תורי ואני נכנס ועוד לפני שאני מבין מה קורה מתפרצת מישהי פנימה. בכל הבלאגן התברר שהיא ממהרת או משהו אבל בסופו של עניין יצא שהיא מתחילה את האודישן שלה ואני בפנים יכול לצפות.

אז המלהקת פונה אליה ואומרת: "מה איזה תחום את?" ואותה בחורה נחמדה עונה: "אני רקדנית" בגאווה גדולה, שזה בסדר אני מניח כי זה גם נחמד לפעמים להגיד שאני קוסם. ובכל אופן לא צריך להתבייש במה שעושים או במי שאנחנו.
התגובה של המלהקת היא זו שממש הצחיקה אותי כי מיד אחרי שנודע לה שהבחורה רקדנית היא בחרה להגיד לה: "מצויין! תקחי את המחבת וביד אחת תקפיצי חביתה וביד השניה תשלחי אס אמ אס"
בעודי מתפוצץ מצחוק, דבר שלא מנע מאותה רקדנית לבצע את המטלה, הגיע כבר תורי להיבחן.
מעניין זה לא היה אבל אם זה יסתדר אולי כולם יוכלו לראות אותי קצת בערוץ 2.

בכל אופן, הקונצנמאכערס מגבשים קבוצה של אנשים שגם רוצים לדעת איך מסובבים לכולם את הקופסא. אז כל מי שרוצה להיות קצת קונצנמאכער בעצמו שיבוא לקלפנים.